1. Pink Floyd – Outside The Wall

2. King Crimson – Starless

3. The Mountain Goats – Love, Love, Love

4. dEUS – Instant Street

5. Neutral Milk Hotel – Holland, 1945

6. Radiohead – Bangers & Mash

7. Muse – New Born

8. of Montreal – She's a Rejecter

9. Tori Amos – Doughnut Song

10. Sigur Rós – (#4 Track from "( )")

11. Pink Floyd – The Trial

12. Arctic Monkeys – From the Ritz to the Rubble

13. Radiohead – The Bends

14. כנסית השכל – ואת מתפשטת

15. Sigur Rós - Við spilum endalaust

16. The Decemberists – The Crane Wife 3

17. Bright Eyes – Poison Oak

18. Frightened Rabbit – Poke

19. מאחורי הצלילים – אבי

20. dEUS – Secret Hell

21. Radiohead – Lucky

22. Okkervil River – So Come Back, I Am Waiting

23. Segment from Jethro Tull – Baker Street Muse

24. Pink Floyd – Goodbye, Cruel World

 

.סוף

 

.יואב תירוש

 

 

טוב, חברים. תוכנית אחת לפני הסיום. לי כואב, לכם כואב. חלקכם שמחים. למה שמחים? פשוט כי אתם שמחים, זה סוג האנשים שאתם, נהנים לכם מהחיים בזמן שכולנו יושבים כאן וממורמרים מהמציאות הכואבת. תגידו: זו לא מציאות כואבת. זה חיים נפלאים. אני נופח לכיוונכם. בכל מקרה, תוכנית אחת לפני-אחרונה של "הכוס השבועית", עם בחירות מוזיקליות של כמה מהאנשים עם ההשפעה המכרעת ביותר על התוכנית. בתפקיד ענבל אוחיון: אור אבי-גיא.

 

1. Édith Piaf – Non, Je Ne Regrette Rien

 

אירה אסטרין המלכה

2. Elvis Presley – Trouble

 

רוי אדר האש"ף (אה? שמתם לב למשחק המילים שעשיתי פה?)

3. R.E.M. – At My Most Beautiful

 

שירה (שירלי) כץ המהוללת

4. Bright Eyes – Lover I Don’t Have to Love

 

אור אבי-גיא השולטת (אבל לא בקטע מיני, אתם יודעים)

5. Scissor Sisters – Take Your Mama Out

 

ענבל "ער?" אוחיון החברה לעת צרה-אלכוהולית

6. Futureheads – Hounds of Love (Kate Bush Cover)

 

ירון ברוך המופת ודוגמא לכולנו

7. Bruce Springsteen and The E Street Band – Thunder Road (Live at Hammersmith Odeon, London '75)

 

עדית קוסטי המרגשת

8. Radiohead – Fog

 

דור השותף עם הטעם המוזיקלי הזוועתי

9. Goran Bregović - Sex

 

נתי (ענת) באוער היצירתית אף בנחירי-אפה

10. Manic Street Preachers – So Why So Sad?

 

שחר שידורסקי גברים הסקסי

11. Crash Test Dummies – The Unforgiven Ones

 

אדוה בובליל מעוררת-ההשראה

12. Maximillian Hecker - Birch

 

גיא שמאי, אהובי הנצחי

13. We Were Promised Jetpacks – It’s Thunder and It’s Lightning

ספיישל שחר שידורסקי

"אנחנו טוענים (אמרתי) שהעיסוק באומנות לא מחפש משמעות וורבלית, "שאין לו מסר"- וכדי לדייק: מה שאמרתי בסך הכל שאין לתרגם את יצירת האומנות לניסוח מילולי, ששום דבר "שווה" לא יצא לנו מתרגום כזה, שתרגום למילים של בד-מרוח-בשמן-צבעוני של מאנה או של ראושנברג או של מי שאת רוצים, של הפיאטה מרודנדיני  של מיכאלאנג'לו  - שלתרגם שַיִש או צבעי שמן לעברית מטעה יותר מאשר מסביר מה-שלא-יהיה. ותבדקו במוסיקה: האם באמת נרוויח משהו אם נסביר ורבאלית את משמעותה "משמעותה" של אומנות הפוגה? אנחנו יכולים לנתח מבנים, להצביע על "מנגנון" הצלילים. אנחנו יכולים לנתח את היצירה כמו שמפרקים מנוע של מכונית. אבל כמו במכונית (האמת, כמו גם בנו, בני אדם) כל כמה שננתח ונפרק ונרכיב מחדש – לא נמצא שם "מסר" ולא "משמעות". כן? לא? תחשבו רגע, כי כל מה שאני טוען (טענתי) זה שכמו במוזיקה כמו בכל אחיותיה המוזות, אי אפשר, בעצם...” אברהם הפנר, אמנות שפה זרה

1. rjd2 – A Shot in the Dark

2. rjd2 – Two More Dead

3. Billie Holiday – Strange Fruit

4. Regina Spektor – Uh-merica

חומר העשרה:

http://www.youtube.com/watch?v=ETdH2v2WKUQ

5. Tracy Chapman – Behind the Wall

6. Dead Kennedys – California Über Alles

7. פורטיסחרוף – פנתר שחור

8. ערן צור – על קו העימות

9. מאמי – הפאב (מבצע: יוסי אליפנט)

10. מאמי – השדות האדומים (מבצע: אהוד בנאי והפליטים)

11. הבילויים – שאול מופז

קראתי פעם במסות על סירוב חוק במשטר דמוקרטי מאמר של מרטין לותר קינג שם הוא טוען שכל הפרת חוק צריכה להתבצע מתוך אהבה ולא מתוך שנאה, לכן למרות ששמתי את  הבילויים אני לא יודע כמה מה שהם עושים נכון, הם מטיפים רק לשנאה ואוהבים את הרע.

12. Genesis – The Knife

הייתי אמור לשים את זה :

:

"… איש מבוגר, נראה סימפטי סתם, והוא אמר על הציור הנ"ל את המילים הבאות:

"...אני מתעב לנתח אותו למרכיבים כי להוותנו, במדינה שלנו [בכל העולם. א.ה.] נוטים לגשת לכל יצירת אומנות פיגורטיבית כאל מסמך" מה קורה שם,” הם שואלים,”מה מתרחש שם? תראו,..., כמה יפה מצויר השיער. תראו, הבשר נראה ממש כמו עור.” הם מחפשים כמה זה דומה למציאות וזה לא המציאות. זו תמונה של רגע, של רגע העומד דום למשך רגע שבו הוא (הצייר)ראה דימוי שכזה. [ ומספר הסרט הזה אומר לאיש המבוגר: מישהו אמר לי פעם שבחלקה זו תמונה של אדום. והאיש שלנו לא מסכים גם לזה:] אני חושב שזה בכלל לא כך. זו לא תמונה על אדום. כי לגבי הצייר האדום הוא אמצעי ליצירת התמונה הזאת, זה נצחונו של דמיון קלאסי שקוֹרָא לא דרור סוף סוף, כי באחרית ימיו הוא היה מסוגל לעשות משהו ישיר יותר וחשוף יותר משהיה מסוגל לעשות קודם לכן. ולכן קשה לי מאוד לומר משהו כי הוא כבר עשה את זה – את הציור. הוא אמר את זה – בציור.[קו תחתון שלי – ש.ש] הוא לא אומר, אני סובל, רע לי. לבי נקרע לגזרים או משהו כזה. הוא אומר: הנה משהו שנובע מהחיים אבל הוא תוספת להם, עם משהו נוסף – הוא הוסיף להם משהו נוסף.

וזה די הרבה, טוען המורה. לשם אנחנו הולכים בשיעור שלכם, בדפים שלי -לשם אני הולך.”   אברהם הפנר, אומנות שפה זרה

13. Beck – Lonesome Tears

14. rjd2 – Making Days Longer

15. Elephant Parade – Riding in Your Car